פסק-דין בתיק ת"ק 12468-09-11

1.         א          עסקינן בתאונת דרכים, שאירעה בין רכב שהיה נהוג בידי התובע ובין רכב של הנתבעת 1 (להלן:"החברה"), שהיה נהוג בידי הנתבע 2 (להלן:"הנתבע").

                        לטענת התובע אירעה התאונה בעת שרכב החברה פגע ברכבו מאחור - זאת לאחר שהתובע סיים לבצע פניית פרסה.

            מאחר והתובע סבור שהאחריות רובצת על הנתבע, הגיש הוא תביעה זו נגד החברה, נגד הנתבע ונגד הנתבעת 3 - מבטחת את רכב החברה (להלן:"הנתבעת") לשלם לו את נזקיו בסך של 5,313 ש"ח, הכולל בחובו: נזק ישיר לרכב בסך של 4,813 ש"ח, שכ"ט שמאי בסך 500 ש"ח.

            ב.         הנתבעים מכחישים אחריותו של הנתבע לגרם התאונה ומטילים האחריות על התובע, עקב נהיגתו הרשלנית והבלתי זהירה, אשר באה לידי ביטוי בכך, שבעוד שהנתבע נסע נסיעה ישרה - לפתע ביצע התובע נסיעה לאחור לאחר שלא עלה בידו להשלים פניית פרסה ונסיעה זו לאחור בוצעה ברשלנות ולפגיעה ברכבים.

2.         לאחר שבחנתי את חומר הראיות - כולל עדויות הצדדים המעורבים בתאונה- הגעתי למסקנה, שעובדות המקרה ונסיבותיו מצביעות על אחריות שני המעורבים בתאונה זו, שכן כפי שעולה מחומר הראיות, לא נהגו שניהם בזהירות הדרושה ושניהם גרמו לתאונה - אם כי על פי נסיבות המקרה, אני קובע, שאחריותו של התובע גבוהה יותר מזו של הנתבע - ולכן אני קובע את אחריותו של התובע בשיעור של 60% ואילו את תרומת רשלנותו של הנתבע בשיעור של 40% - זאת מהנימוקים הבאים:

            א.         א)         בעדותו בבית המשפט, מביא התובע גרסה השונה מזו שהובאה בכתב התביעה, שכן בעוד שבכתב התביעה כתב התובע בצורה תמציתית, שרכב הנתבע פגע ברכבו מאחור לאחר שסיים לבצע פניית פרסה, אומר התובע בבית המשפט, שבעצם הפגיעה אירעה בטרם השלים את הפניה - כמעט השלים.

                                    לתובע אין גרסה אחידה, שכן עוד בהודעתו למבטחת שלו, הצהיר התובע,שביצע פניית פרסה ולאחר שהשלים את הפרסה, הגיע רכב הנתבעים במהירות ופגע בו מאחור.(ראה האמור בכתב התביעה לעומת העדות בסיפא לעמ' 1 וברישא לעמ' 2 לפ' וראה גם ההודעה שצורפה לכתב התביעה, ההדגשה שלי- ג.ב.)

                        ב)         כפי שעולה מחומר הראיות, החל התובע לבצע פניית פרסה ללא זהירות וללא תשומת לב מספקת ולא בדק אם הפנייה אפשרית מבלי לחסום או להפריע למשתמשים האחרים בדרך.

                                    התובע העיד בבית המשפט, שכלל לא ראה את רכב הנתבע.

            התובע לא ראה את רכב הנתבע, משום שהוא יצא לבצע את פנית הפרסה מבין שתי מכוניות (עמ' 1 לפ',ש' 14- 15 ועמ' 2 לפ', ש' 11- 12).

                        ג)          לכן, מהאמור לעיל עולה, שגם אם אקבל את עדותו של התובע כעדות אמינה, גם אז עולה מדבריו חוסר זהירותו בעת ביצוע פנית הפרסה, שכן כפי שנאמר לעיל, התובע החליט לבצע הפנייה מבלי ששם לב לרכבו של הנתבע אשר נסע ישר.

                                    עצם העובדה, שהתובע העיד בבית המשפט, שאיך שביצע הפניה ובטרם השלים אותה:" ותוך כמה שניות שמעתי בום רציני מאחור.."- עדות זו כשלעצמה מצביעה על כך שרכב הנתבע כבר היה קרוב ובנסיבות אלה, חייב היה התובע להבחין ברכב הנתבע ולהימנע מלבצע הפניה על מנת לאפשר לנתבע נסיעת המשך בטוחה ומבלי לחסום את דרכו.

            ב.         א)         כפי שקבעתי את תרומת רשלנותו של התובע לגרם התאונה, כך אני קובע גם את תרומת רשלנותו של הנתבע, יען כי העולה מהעובדות ומהנסיבות הוא, שגם הנתבע לא נהג בזהירות ולא שם לב - מבעוד מועד- לרכב התובע המתכוון לבצע פניית פרסה.

                        ב)         הנתבעים טוענים, שלא רק שרכב התובע החל לפתע לבצע פנייה, אלא שגם נאמר שהיות והוא לא הצליח בפעם הראשונה להשלים הפנייה, הוא נאלץ לבצע נסיעה לאחור.

                        טענה זו, של נסיעה לאחור מתיישבת יותר עם גרסת הנתבע מאשר עם גרסת התובע המכחיש נסיעה לאחור. התובע אמנם מכחיש את הנסיעה לאחור, אך התובע מאשר את העובדה, שהוא לא הצליח להשלים את פניית הפרסה ובעצם:" כדי להשלים את הפרסה אני צריך לנסוע לאחור אבל שמעתי את המכה" (עמ' 3 לפ',ש' 16- 17).

                                    גם אם גרסתו של הנתבע בדבר הנסיעה לאחור סבירה יותר - גם אז יש לומר לנתבע, שהנסיעה לאחור רק מחזקת את המסקנה, שהיה לו לנתבע די זמן להבחין ברכב התובע, הן בניסיון לבצע פניה והן בניסיון "לשפר" את יכולת הפניה על ידי הנסיעה לאחור.

                        ג)          הנתבע מאשר גם בעדותו בבית המשפט, שהוא ראה את התובע מתחיל לבצע פניית פרסה ותוך כדי כך נעמד התובע ואחרי כמה שניות ראה שהתובע משלב לנסיעה לאחור וכתוצאה מכך, עצר הנתבע את רכבו ותוך כדי נסיעה לאחור - פגע ברכב הנתבעים. (ראה בסיפא לעמ' 2 ורישא לעמ' 3 לפ').

                                    אני לא מקבל את טענת הנתבע, שהנסיעה לאחור של התובע בוצעה במהירות, שכן לא נראה לבית המשפט שבאותו מקום המתואר על ידי שני הצדדים, כמקום האירוע ניתן לנסוע מהר, במיוחד כאשר קודם לכן, היה התובע בניסיון לבצע פנית פרסה.

3.         א.         מיקום הפגיעות ברכב התובע, כפי שפגיעות אלו עולות מחוות הדעת של שמאי מטעמו ומהתמונות שצורפו לכתב התביעה, מתיישב יותר עם גרסת הנתבעים, שאכן רכב התובע נסע - בשלב כלשהו- לאחור על מנת "לשפר" את עמדת השלמת פניית הפרסה ותוך כדי נסיעה זו הוא פגע ברכב הנתבע.